ההיבט החינוכי והפדגוגי

בסופו של יום, להחלטה על הקמת בית ספר למעט השיקול של קרבה לבית המגורים קיים השיקול החינוכי והפדגוגי.  אגף החינוך במועצה פועל לקידום מערכת חינוך מיטבית, רלוונטית ואיכותית וליישום מרחב חינוך המתבסס על בחירה, שוויון הזדמנויות, שותפות והעצמת הייחודיות האישית והקהילתית. היו סמוכים ובטוחים שילדותכן וילדכם נמצאים בידיים רגישות וטובות של צוותים מסורים ונרגשים בכל אחת מהחלופות - הן בבי״ס ׳רביבים׳ והן בבי״ס ׳אמירים׳ בדרך המשי.

היות ובי״ס ׳אמירים׳ טרם הוקם לא ניתן לקיים השוואה ברמה החינוכית והפדגוגית בין שתי החלופות. לכן, נציג את השיקול החינוכי הפדגוגי על בסיס הנתונים הקיימים על בית ספר ׳רביבים׳.

נתוני ההרשמה לבי״ס רביבים מדי שנה מעידים על אמון רב במערכת הבית-ספרית והישגיה, רק בשנת הרישום האחרונה חלה עלייה של 20% בביקוש לבית הספר, ואנו גאים על כך מאוד. היות והשיקול החינוכי הינו מרכיב מרכזי בגיבוש הדעה בנושא הקמת בי״ס חדש אנחנו מזמינים אתכם ואתכן לקרוא על ׳האני מאמין׳ של בית הספר רביבים באתר העירוני.

בנוסף, מוזמנים ומוזמנות לעיין ב׳מערכת שקופים בחינוך׳ של משרד החינוך אשר מכילה את נתוני התשומות לצד תפוקות התמונה החינוכית. נתוני התשומות כוללים: שעות הוראה, תשלומים לרשויות מקומיות ועלויות ושעות הדרכה. התמונה החינוכית המוסדית מתייחסת מציגה מבט רחב ומקיף על העשייה החינוכית המשלבת בין ערכים, תרומה לקהילה והישגים לימודיים וכוללת בין היתר מדדים ל: קרבה ואכפתיות בין מורים לתלמידים, עידוד מעורבות חברתית ואזרחית, קידום סובלנות, שותפויות הורים, פרקטיקות הוראה, אסטרטגיות למידה, סקרנות ועניין ועוד.

לנתונים נוספים באתר מדלן ניתן ללחוץ כאן.
 

על חשיבות ההליכה ורחובות לילדים/ות

אחד הנימוקים העיקריים בעד הקמת בי״ס בדרך המשי הוא מרחק ההליכה: לטענת רבים ורבות, המרחק מבתי המגורים לבי״ס רביבים המשמש את ילדי וילדות השכונה, אינו מעודד הליכה ומחייב נסיעה ברכב פרטי, בעוד הקמת בי״ס בדרך המשי תאפשר הגעה לבית הספר בהליכה.

עם זאת,  האם ניתן לעודד הליכה בדרכים נוספות ובכך להמשיך ולהנות מהחינוך האיכותי שמציע בי"ס רביבים, ללא העלויות הגבוהות הכרוכות בהקמת בית-ספר חדש בישוב?

יוזמת שונות ברחבי העולם מציעות לענות על שאלה זו על ידי תכנון רחובות המותאמים לאוכלוסיה הצעירה - כלומר הילדים והילדות שלנו,  על ידי התבוננות על הרחוב מנקודת מבטם/ן. הרציונל לכך הוא כי לסביבתם/ן של ילדים/ות יכולה להיות השפעה ארוכת טווח על בריאותם/ן, התפתחותם/ן הגופנית והקוגניטיבית ורווחתם/ן החברתית. בנוסף, מחקרים רבים טוענים כי כאשר מקבלי/ות ההחלטות משקיעים/ות בעיצוב רחובות שטובים לילדינו הם מייצרים מרחבים עירוניים המשרתים בצורה טובה יותר את כלל תושבי הישוב.

לאחרונה פרסם ארגון NACTO מדריך לתכנון רחובות לאוכלוסייה הצעירה. במסמך זה, מוגדר כי רחוב המותאם לילדים וילדות הוא כזה המאפשר התניידות עצמאית לצד מרחבים לשהייה, לבילוי ולמשחק. רחובות כאלו מאופיינים בתשתית בטיחותית המופרדת בבירור מתנועת כלי רכב, והם מוארים ומוצלים. בו בזמן, הם מזמנים לחקור על ידי תמונות, צבעים, מרקמים ומשחקים. כאשר מתכננים רחובות בצורה כזו, הרחובות הופכים לא  רק לדרך או מעבר, אלא למרחבים ציבוריים מהנים ומעניינים ובכך יכולים להפוך את מסלול ההליכה לבית הספר להזדמנות במקום מטלה ומקור להשראה, התפתחות אישית ופיתוח קשרים בין אישיים.

מחקר שהתפרסם במרכז המחקר והתיעוד ׳ילד וסביבה׳ ניתח 239 ציורים של ילדים וילדות בגילאי 3-10 שהתבקשו לצייר את הדרך שלהם לבית הספר. הניתוח הראה הבדלים ברורים בין ציורים של אלו ההולכים לבית הספר לבין אלו הנוסעים לבית הספר. ציוריהם של אלו שהלכו לבית הספר התאפיינו בצבעוניות, ריבוי פרטים שביטאו זכרונות ואילו ציוריהם של אלו הנוסעים לבית הספר התאפיינו בצבעים אפורים ובהיעדר פרטים וזכרונות. מסקנות המחקר מצביעות על הערך של הליכה עבור ילדים וילדות באופן שבו היא מאפשרת פיתוח של הכישורים החברתיים והמוטוריים, הכרת העולם ופיתוח העצמאות.

ציורי ההולכים לבי״ס:

ציורי הנוסעים לבי״ס:

איך עושים את זה בפועל?

דרך אחת לשפר ולשדרג את חוויית ההליכה והשהות ברחובות הישוב, היא על ידי "עירוניות טקטית". המונח "עירוניות טקטית" מתאר התערבויות ושינויים בסביבה הבנויה בישוב, באמצעים פשוטים, מהירים וגמישים הדורשים תקציב יחסית קטן. התערבויות אלו הן בדרך כלל זמניות אך עשויות להפוך לקבועות, ומטרתן לשפר את השכונה והרחוב ולהפוך אותם למקומות נעימים ובטוחים יותר.

עירוניות טקטית קיימת כבר עשרות שנים, ורשויות משתמשות בה, בין היתר, על מנת לנסות רעיונות חדשים ויישום פיילוטים לפרויקטים חדשים. הגמישות שבשימוש בחומרי גלם זולים ובאלמנטים הניתנים להזזה ולשינוי מיידי מאפשרת טיוב מתמיד של הפרויקט והתאמתו למרחב ולאוכלוסייה המקומית לפי התובנות העולות מהשטח ומתוך דיאלוג עם ציבור המשתמשים.

כמה דוגמאות מהעולם:

במספר ערים בארץ, הורים הבינו את חשיבות חווית ההליכה לבי״ס וייסדו את "האוטובוס המהלך״ - פרויקט קהילתי ביוזמת הורים שבו תלמידים/ות בכיתות א-'ג' עומדו בתחנות איסוף שונות, ותלמידים/ות בוגרים/ות או הורים מאותו בית הספר, ליוו אותם ברגל עד ל"תחנה הסופית" - בית הספר. הפרויקט זכה להצלחה בכמה ערים בזכות הערך הבריאותי ובעיקר הערך החברתי של ההליכה - זמן האיכות עם החברים והחברות.

כך פורסם בעיתון ׳ידיעות אחרונות׳: "אוטובוס מהלך זו קבוצה של תלמידים שמלוּוה בהורים מתנדבים והולכת לבית הספר בצורה דומה לזו שבה אוטובוס היה מסיע אותם - עם נתיב קבוע, תחנות קבועות וזמני איסוף. זה בא להקטין את כמות הנסיעות ולעודד את תרבות ההליכה ברגל לשם השגת יתרונות חברתיים, בריאותיים וסביבתיים. הפרויקט פועל בכמה יישובים במתכונת שונה: בחלק מבתי הספר ברעננה זה פועל ברמה יומיומית, ביתר היישובים, כמו ראשון-לציון, זכרון יעקב, קריית-אונו, כרכור, חיפה ועוד, יש פעילות בעיקר בימי שישי."

 "שכחנו את הדבר הכי בסיסי - לתת לילד יד ולקחת אותו ברגל. אנחנו נכנסים לאוטו, מדברים בדרך בטלפון ומורידים את הילד ללא כל אינטראקציה הורית. נולד פה דור שלא מבין למה צריך ללכת ברגל. אנחנו כל הזמן ממהרים, לא מראים להם שום פרפר או פרח. שכחנו את המהות האמיתית של החיים, את החיבור שלנו עם הטבע ועם הילדים שלנו. צריך לזכור לעצור את היומיום הסואן ולראות את הילדים שלנו, ללכת איתם, להוביל אותם בדרך האמיתית."

לכתבה המלאה ב׳ידיעות אחרונות׳ - לחצו כאן

לאתר מכון המחקר בנושא ׳ילד וסביבה׳ - לחצו כאן

 

מקור ציורים: Marco Huettenmoser, Muri AG; www.kindundumwelt.ch Daniel Sauter, Urban Mobility Research, Switzerland